תובנות שיכולות לעזור לקבל בני זוג וכך הכרויות הופכות יעילות יותר

אז מהי זוגיות בריאה? מה המפתח לזוגיות טובה? מהן התכונות החשובות לשימור זוגיות טובה?

על כל השאלות הללו אני אנסה לתת תשובות עם גישה מעניינת ואולי קצת שונה.

ודאי יצא לכם להכיר בחייכם אנשים שתמיד היו במערכת יחסים. 

לדוגמה, מישהי שאני מכיר היתה במערכת זוגית כמעט שנתיים. ממש לאחר שנפרדו היא נכנסה למערכת

זוגית אחרת והתחתנה (והיום היא נשואה +2). זה מיקרי? אני לא חושב.

ודאי גם יצא לכם להכיר אנשים שלא היו אף פעם במערכת זוגית שארוכה יותר משלושה חודשים.

(למרות שהן ניסו את כל סוגי ההכרויות)

זה מקרי? ודאי שלא. הרי אותם אנשים הכירו עשרות אם לא מאות אנשים פוטנציאלים לזוגיות.

מה שאני מנסה לומר הוא שיש תכונות מסוימות או אולי דפוסי התנהגות מסוימים שגורמים לזוגיות

לבוא בצורה טובה יותר לאחד ותכונות אחרות (דפוסים אחרים) שיגרמו לזוגיות להפוך למשהו 

שמאוד קשה לממש ללא הרבה מאמץ נפשי.

אז אילו תכונות ודפוסים צריך בהכרויות לזוגיות טובה?

באופן גס (מאוד!), לאחר כמה הכרויות שהיו לי, אני אקח סיכון ואומר שהמפתח לזוגיות טובה מבוסס על שני דברים:

האחד הוא היכולת לקבל את האחר. אם אני מנסה לשנות את מי שבחרתי יהיה לי יותר קשה לאהוב.

אם אני מקבל אותו אני משקיע את האנרגיה שלי רק בלקבל אותו ולא בלנסות לשנות אותו (ואז בריבים הנלווים).

השני הוא היכולת לוותר. אני חושב שלדעת לוותר על דברים בשביל הזוגיות זה חלק מבגרות, 

והבנה שבשביל זוגיות חייבים לדעת לעשות פשרות. ברגע שמוותרים בשביל הבן או בת הזוג הויתורים

גם יגיעו מהצד השני וימנעו קונפליקטים רבים, וכך גם מאמצים נפשיים מיותרים.

אז איך לומדים לקבל את האחר?

אני אתחיל ואומר שהכרויות וזוגיות זה מאוד מורכב. תתרכזו בפיסקה הבאה:

בשביל לקבל את האחר צריך קודם כל ללמוד לאהוב ולקבל את עצמך. 

כמעט תמיד, כשאני לא מקבל את האחר אני בעצם לא מקבל חלק בי שאני לא אוהב.

אני לא אוהב את החלק הזה בעצמי ולכן באופן אוטומטי הוא גורם לי לסלידה אצל הבן או בת הזוג שלי.

כלומר, בשביל לקבל את האחר אני צריך לעבוד על לדעת לאהוב ולקבל את עצמי.

אם זה עדיין לא ממש ברור (כמו שאמרתי הכרויות זה עסק מורכב) אני אנסה לתת דוגמה:

אם למשל אני שם לב שבת הזוג שלי היא 'חפרנית' לעיתים ואני מתעצבן מזה. 

מה שאני צריך לעשות במצב זה (בהנחה שאני רוצה ללמוד לקבל אותה) הוא לחשוב מתי אני חפרן. 

מתי בחיי אני נוטה לחפור ולקשקש. אולי בילדות? אולי עם ההורים? אולי עם חברים?

אני צריך לחשוב איפה בחיי אני נוטה לקשקש ולא לקבל את זה בעצמי.

אני צריך לחשוב שאני אוהב את זה שאני לפעמים נוטה לדבר יותר מידי, ולא לפחד מהצד הזה שלי.

איך בהכרויות לומדים להתפשר יותר?

על כך אין לי ממש הסבר לוגי כמו הקודם. זה פשוט תהליך של התבגרות שלומדים עם מערכות היחסים שלנו

ועם הכרויות רבות שנוצרו במהלך חיינו.

ככל שמבינים שאני בנוי יותר לזוגיות, מבינים שזה כרוך בויתורים. אין מה לעשות...

אני רק יכול לומר בודאות שכשמתפשרים למען הזוגיות זה משתלם לזוגיות טובה.

כגבר אני גם יכול לומר שנשים חייבות להרגיש שמוותרים למענן. מותרים על ביקור משפחתי למענן לעיתים.

מוותרים על פוקר עם החבר'ה מידי פעם. מותרים על תאילנד עם החבר הרווק. זה מה יש.

אני מקווה שקריאת המאמר הזה רק תגרום לזוגות לחיות חיים קלים יותר ושהזוגיות תהיה קלה יותר לכולנו.

בהצלחה!