הקשר בין תקופה של הכרויות (לדוגמה עם אפליקציית הכרויות) לבין דיכאון

ראשית אני אכריז ואומר שאינני פסיכולוג, אלא לכל היותר מתעניין ושואל שאלות.

חוויתי בעבר דיכאון, ועברתי טיפול פסיכולוגי שמאוד עזר לי, גם מבחינת הכרויות עם נשים.  

הדיכאון שלי הגיע כחצי שנה אחרי פרידה מקשר בן שנה מבחורה שבסופו של דבר התברר שנפגשה מאחורי הגב עם האקס המיטולוגי שלה. מצאתי את עצמי מעביר דקות ארוכות עם אפליקציית הכרויות, או כמה...

אבל מה שמעניין הוא שכשבוחנים מתי נכנסתי לדיכאון גיליתי שהוא לא הגיע בגלל הפרידה, אלא בגלל ההפנמה של המורכבות שבי.

דיכאון מגיע רבות כאשר הגענו לתובנה שקצת מפחיד להבין אותה. אולי אני בעייתי? אולי התבנית של המושלם שאני יוצר לעצמי היא לא נכונה?

לאחר פרידה מקשר ארוך, ישנם גורמים רבים שיגרמו לנו להיות עצובים. השינוי באורח החיים הכל כך נח של זוגיות. האהבה שהתרגלנו לקבל יום אחר יום ולילה אחר לילה.

אבל לפעמים אחרי שיצאנו ממערכת יחסים ארוכה, אנחנו פתאום מרגישים משהו קצת אחר. פחד.

מתחילות לעלות שאלות שקצת מפחיד לענות עליהן.

כשביליתי עם אפליקציית הכרויות באופן קבוע, התרחקתי מעצמי, הכחשתי את מצבי, ופחדתח להתמודד.

האם אני מורכב או מורכבת מידי בשביל שגבר או אישה תוכל להכיל אותי?

האם יש לי כל מיני התנגשויות בתוכי שלא יתנו לי לחיות בשקט בזוגיות.

אילו קונפליקטים קיימים המפריעים להכרויות ולזוגיות?

ניקח לדוגמה גבר, שהוא מיסודו בנוי לזוגיות. הוא צריך לקבל אהבה כל הזמן. הבעיה קוראת אחרי ארבעה חודשים בתוך הזוגיות. בשלב הזה שכולנו מכירים שבו הלהט יורד. הגבר הזה נוטה לחפש ריגושים אחרים כשהוא לא מקבל את הריגוש מהזוגיות. לפעמים הוא אפילו פוזל וגולש עם אפליקציית הכרויות...

וכך נוצר קונפליקט מאוד לא פשוט, של גבר שחייב זוגיות (כי הוא חייב לקבל אהבה), אך אחרי תקופה הוא מסתכל לצדדים (זה לא בהכרח בא תמיד מתוך רצון לבגידה, אלא לפעמים זה פשוט חסך קל שקיים בזוגיות שהופך לכדור שלג).

דוגמה נופסת לקונפליקט, אישה שחייבת להישען על גבר, אך חייבת אויר ו'ספייס'. האישה הזו היא מאוד אינדיבידואליסטית מיסודה, מאוד עצמאית, אך חייבת גבר שיעזור לה להחליט, שייתן לה חיבוק כל הזמן, והיא מתמכרת לזה. היא מביאה את עצמה למצב שהבן זוג שלה כל הזמן לידה, היא ממש מתמכרת לנוכחות שלו.

אם הבחורה הזו תבין את הבעיתיות שיש בה, היא יכולה להיכנס לעצבות שלא פשוט לצאת ממנה.

העצבות והדיכאון ממכרים!

מאוד קל תמיד לותר לעצמך ולתת לך להרגיש הקורבן בעולם. 

אז מה כל זה קשור לתקופת הכרויות עמוסה?

קשור בצורה ישירה!

כגבר, היו לי תקופות שבהן הייתי ביחסים עם כל כך הרבה בנות סימולטנית.

זה נחמד בהתחלה, אבל יש לזה השלכות ומחיר.

סף הריגוש תמיד עולה!

וכשהוא גבוה מידי, אז גם כשתצא לדייט עם אהבה חייך, היא תרגש אותך פחות. ואז כל ההכרות יכולה להתפגשש.

בתקופת הכרויות, כל הכרות לא טובה היא סוג של חווית מיני כשלון.

עוד דייט כושל. עוד פעם חוזרים לבית לבד... עוד פעם מול מסך של אפליקציית הכרויות.

אחרי עשרות (אולי מאות) דייטים היתה בי את הפחד, שהסיכוי למצוא מישהי שאני ארצה לחיות איתה (והיא איתי) הוא כמעט אפסי. בתור איש מחשבים, אני עושה סטטיסטיקה פשוטה של עשרות דייטים ללא הצלחה... הסיכוי באמת נמוך מאוד...

אולי אין סיכוי?

יש סיכוי. 

מציע לכולם תמיד לזכור כמה שרק אנחנו שולטים במה שאנחנו נרגיש.

אם אני עצוב, או כועס בגלל מישהו אחר אז אני מסתכל על עצמי כקורבן במקום להבין שאני היחיד שאחראי על מה שאני ארגיש. אם אני אחשוב על כמה שאני חסר מזל או מסכן אז שם אני אשאר.