גם אני נפלטתי לעולם של ההכרויות והפנויים פנויות, סיפור אישי

אני קורא בשקיקה את מרבית המאמרים באתר. המאמרים מתייחסים למציאת בן זוג. יש כללים של מה כן ומה לא. כמו עשרת הדברות, כמו ווייז בדרך אל האושר. אם זה כל כך פשוט, מדוע זה לא? 

ובכל אופן, זה פשוט מאין כמוהו. 

המשבר, ההתרסקות, תחושת הכישלון קרו לי לפני שמונה שנים. לאחר שלושים שנות נישואיי, שחשתי בהם ביטחון, 

סיפוק, הגשמה והרבה בנייה – בום טראח- אשתי פרסה כנפיים, עזבה את הבית ובנתה לה חיים חדשים.

ואנוכי נותרתי לבדי בתוך בית. ארבעה קירות דוממים. דממה מעיקה. עזוב לנפשי. אני קולט שכל אחד עסוק בענייניו, ואין לו רצון להכיל את צרותיי. 

זה הרגע בו אנו פונים אל המוכר והידוע. המוכר והידוע לגביי היו חיי זוגיות. חיפשתי בת זוג. הייתי בטוח שאשיג אותה ללא כל קושי. רק לקטוף את הפרי הבשל בשיא העונה, שמחכה רק לי, שאגאל אותו מבדידותו.            

אבל זה לא קרה. 

הדרך לזוגיות סבירה הייתה רצופה מכשולים, הכרויות ומהמורות.

הכרתי למעלה ממאה נשים. רובן ככולן איכותיות. אני מחשיב עצמי כאיכותי, משכיל, מנומס, נאה, מצב כלכלי איתן... והרי רציתי זוגיות.    

מתוך ההכרויות, עם שתים עשרה מהן התפתח קשר שנמשך חודש ויותר. דווקא עם האחת, שחשתי אתה 'הכל טוב',

הקשר פסק אחרי שלושה שבועות. הכרתי את כל משפחתה. בארון הבגדים קיבלתי מדף. ערכתי לה קניות לרגל מסיבת יום הולדת. התראינו כל יום והרבנו לישון ביחד. שמחתי שהגעתי אל הנחלה ואל השלווה. חדל דייטים וחיפשים. מעכשיו חיים נורמליים. 

כמהתי לכך, והייתי בטוח שהגשמתי זאת... גם פה, כמו תמיד, לאכזבתי, משהו התפקשש. השתבש.

גדיעה זו של קשר שייחלתי לו, לא נתנה לי מנוח. השקעתי בכך מחשבה רבה, קראתי מאמרים ומחקרים בנושא. במהלך ההכרויות פגשתי נשים לדייט (בהזדמנות זו אני מבקש את סליחתכן) שמראש ידעתי שאין המשכיות. הגעתי לדייט בידיעה ובביטחון שהדייט עקר, שלא יניב. בזמן הדייט ניסיתי למצוא תשובה, מדוע איני מעוניין בעלמה שמולי.                                                                   

מהו ה'משהו' הזה שגורם לי לפסול אולא להכיל או לא לתת צ'אנס לקשר, שגורם לי או לה לא להיתפס. 

מה המכנה המשותף לכל אותן נשים שלא חפצתי בהן? אולי אף זה אותו מכנה משותף שהנשים אינן חפצות בי? 

הבנתי שהגורם הוא הספק! כל עוד קיים ספק יתקיים גם טריז שימנע חיבור ראוי. יימנע אמון מלא. 

תימנע התמקדות בבת הזוג שמולי. ולכן הכרויות רבות יכולות להיות מיותרות.

בחנתי לאור הספק את הקשר שלי עם גרושתי ועם כל הנשים שזכרתי, וזכרתי הרבה, מה גם ששמותיהן היו לפניי. אכן, עם כולן היה לי ספק, וכאשר לי לא היה ספק, התעורר ספק אצל העלמה שמולי. 

הבנתי את הסוד: ברגע שמוסר הספק - יש זרימה, הבנה, פתיחות, הקשבה.

זו לא נוסחה בכימיה או בפיסיקה מה עושים ברגע נתון. זו תפיסת עולם, זו דרך התנהלות. אני מציב במראה שמולי את השאלה בדבר קיום הספק. אם הוא עדיין מקנן בי, ואיני מסוגל לבטלו, חבל על כל השקעה נוספת. ממילא היא תרד לטימיון.