המרכיב העיקרי של פנויים פנויות בבחירת בן זוג

מנסיוני עם העולם של הפנויים פנויות, גיליתי שאחד הגורמים המכריעים ביותר בבחירת הבן\בת זוג הוא חיפוש בן או בת זוג שאני מעריך אותו דומה לאיך שאני מעריך את עצמי (הערכה עצמית). פחות משנה איך העולם החיצוני מעריך אותי, ויותר משנה כמה אני מעריך את עצמי ואת מי שאני בוחר. ומה שגם גיליתי ונורא מעניין (לפחות אותי) הוא שההערכה עצמית נקבעת בילדות שלך, ולאחר מכן מאוד קשה לשנות אותה.

עם הגיל (בצבא לדוגמה) מקבלים יותר ביטחון עצמי, משפרים את המגרעות שלנו, אבל ההערכה עצמית משתפרת בקטנה, ולא באופן משמעותי.

איך פנויים פנויות בוחרים בן או בת זוג?

למעשה, כשאני בוחר בת זוג, לעיתים קרובות בתת מודע, אני מנקד את הערך של האדם אותו אני מכיר ובודק כמה הוא מתאים לי בהתאם לניקוד שנתתי לעצמי. חשוב שהניקוד שלנו יהיה דומה. אם היא תנוקד גבוה ממני בהרבה, אני ארגיש חסר ביטחון, ולא אוכל להיות אני. אני אשתדל תמיד להוכיח שאני ברמה גבוהה יותר.

אם היא תנוקד פחות ממני בהרבה - אני ארגיש שהיא קלה מידי בשבילי, ואחפש אתגר גדול יותר. המשיכה תיעלם מהר, וארגיש מבוזבז. פנויים פנויות רבים שפגשתי אמרו לי ממש משפטים כמו 'היא לא ברמה שלי' או 'ירד לי ממנה מהר...'.

דוגמה להערכה עצמית ראיתי אצל בחור שמן שגדל שמן ונהיה יפיוף כשגדל, והיום הוא 'סובל' מהערכה עצמית נמוכה, ולכן גם בחר מישהי שהוא מעריך שנמצאת 'בליגה' שלו (ברמה לא גבוהה), למרות שהיום הוא יפיוף.

הכרתי גם מישהי שגדלה בפריפרייה בתחושה של 'אין לי עתיד' ללא ציפיות ממנה (איזור שהשובניזם חוגג). וגם היא 'סובלת' מזה.
באופן כללי שמתי לב שלא רק פנויים פנויות מהפריפרייה 'סובלים' מהערכה עצמית נמוכה בצורה שכיחה יותר, אלא כולם.
שווה לחקור למה...

לעומת זאת, אני מכיר מישהי שהיתה המלכה של הכיתה, התבגרה ופתאום מצאה את עצמה לבד בגיל מאוחר, בלי להסכים להרבה פנויים פנויות פוטנציאלים, ולברור יותר מידי.
בכלל כמה היית מקובל בימי התיכון - הוא מרכיב חזק ביותר בההערכה העצמית שלך.

יש אנשים שתמיד מחפשים מישהו עם הערכה עצמית נמוכה משלהם, כי ככה זה יותר נח להם.
המשמעות של זה תהיה בדרך כלל שהם יהיו בעמדת כח. בדר"כ אלו שיקחו את המושכות בקשר.
יש אנשים שבדיוק ההיפך, מחפשים מישהו שיוביל אותם וייתן להם יותר ביטחון.